"הפרעת התמוטטות המושבה" (Colony Collapse Disorder) הוא מונח המתאר תופעה חדשה יחסית שאובחנה בעשור האחרון בעולם המערבי, שבה נעלמות באופן מפתיע דבורים פועלות מן הכוורת, ובכך מביאות להתמוטטותה של המושבה ומעמידות בסכנה את קיומה של אוכלוסיית הדבורים באזורים אלה. בהשראת התופעה יצאה האמנית הילה עמרם לעבודה על גוף עבודות בשיתוף מכוורות יד מרדכי, תוך שהיא יוצרת, כדרכה, עולם קסום אך מטריד הנמצא על קו התפר שבין טבע ותרבות, הפעם בעזרתן של דבורים פועלות.
עמרם מרבה לחקור בעבודותיה תהליכים מדעיים, לשלב בין חומרים ואובייקטים טבעיים לחפצים מעשה יד אדם ולייצר מפגשים פיוטיים אך טעונים בין תוצרי טבע, מדע ואמנות. בעבודותיה היא מגיבה לחפצים קיימים, שאותם היא מלקטת, ממיינת ומקטלגת בקפידה, מבצעת בהם מהלכים של פירוק והרכבה מחדש, ועושה שימוש בחומרים אורגניים ובתהליכים כימיים וביולוגיים כדי להציע התבוננות מחודשת וביקורתית על עולם הטבע בעידן מתועש וטכנולוגי.
במהלך העבודה על תערוכה זו יצאה עמרם לתהליך עבודה חקרני וניסיוני שתוצאותיו אינן ידועות מראש. במשך חודשים ארוכים שבה וביקרה במכוורות יד מרדכי, חקרה את מנהגי הדבורים ואת אורחותיהן, את תוצרי פעולת הבנייה שלהן ואת קצב עבודתן, ונעזרה במלאכתן העמלנית, במבנים המדויקים והמשוכללים ארכיטקטונית שהן מקימות ובדונג כחומר בנייה – כדי לייצר את האובייקטים המוצגים בתערוכה. במשך חודשים אלה הוכנסו לכוורות הדבורים חפצים ביתיים שונים ששימשו עבור הדבורים כמצע לבניית מבני הדונג המורכבים שלהן. שעונים, צלחות, מסרקים, עפרונות, בקבוקים, מחברות וכלי נוי - אוסף אקראי של חפצים חסרי ייחוד לכאורה שניתן למצוא במשק בית ממוצע - הוטמנו במסגרות העץ המוכנסות אל הכוורות כבניסוי שתוצאותיו אינן ידועות מראש. כמדען המלקט נתונים ועורך ניסויים במעבדתו התמסרה עמרם לתהליכי העבודה של הדבורים, והמתינה לראות כיצד ינהגו בחפצים הביתיים הבלתי מוכרים להן שהוחדרו אל ביתן. כשהוצאו מסגרות העץ מן הכוורות התגלה כי הדבורים בנו מבני דונג על גבי החפצים באופן שלעתים מעוות את צורתם, לעתים מכסה אותם כליל, ולעתים יוצר הכלאות וחיבורים בין חפצים שונים ללא חוקיות נראית לעין.
התוצאה היא מיצב המורכב מחלקים שונים ומפרטי פרטים, המייצר סביבה ביתית שחוקי הבנייה הנוקשים של הדבורים זורעת בה כאוס. על מדפי ספריות המייצרים ספק סביבה ביתית ספק מחסן לשימור חפצים, נאספים זה לצד זה מגן עץ שנעטף במבני דונג מעוגלים, סכין שהתלכד עם סרגל, פנקס שהדבורים כרסמו את דפיו, חליל, שעון פלסטיק ופסלון חרסינה שאוחדו להם יחדיו, צמד מטקות או זוג צלחות שכוסו בדונג והוצמדו זו לזו וכדורי טניס המצמיחים מגדלי דונג - צביר כאוטי של חפצים מגובבים בחוסר סדר, חפצים נטושים ועזובים הנאחזים אלה באלה כניצולי אסון. הצגתם של החפצים על גבי מדפי ספריות ובתוך ויטרינות משקפת, מחד, את עיסוקה המתמיד של עמרם בשאלות של תצוגה, השואבת השראה מעולמות הביולוגיה, הרוקחות האנתרופולוגיה והארכיאולוגיה, ומאידך, מייצרת מראית עין של סביבה ביתית שהזמן קפא בה מלכת, הנראית על סף כליה או היעלמות: שטיח דונג שברירי ומתפורר מונח על הרצפה, רהיטים ישנים משמשים לתצוגת חלק מן האובייקטים, ומבני הדונג המטפסים על החפצים נדמים לקורי עכביש או לטחב הפושה בקירות, כאילו נטל הטבע שליטה מחודשת, כבש את החפצים המלאכותיים, הוציא אותם מכלל שימוש והפך על פיו את הסדר המוכר. משמעותו של הדונג כחומר המשמש לחניטה ולשימור מדגישה אף היא את עניינה של עמרם במושג הזמן החולף, בארעיותנו בעולם הזה, ובפעולות של שימור המאפיינות דיסציפלינות מדעיות כמו ארכיאולוגיה או רפואה.
כדרכה, עמרם כורכת יחד פעולות של יצירת חיים ומוות, ובוראת עולם של ניגודים מעודנים המתייחסים ליחסי הגומלין הטעונים ולמאבק השליטה המתמיד המתקיימים בין האדם לטבע. כך למשל, בולטים הניגודים בין שבריריותם של מבני הדונג שעלולים להתפורר בכל מגע יד, לבין האופן שבו החומר האורגני העדין קם על החפצים המלאכותיים לכלותם, לכסותם ולהכליאם כרצונו; בין הדיוק, הסדר והמשמעת המאפיינים את עבודת הדבורים לבין אי-הסדר והשיבושים שהן שותפות ליצירתם; ובין פעולת הבנייה המעידה על יצרנות, חיוניות ויצירת חיים לבין סביבה ביתית נטולת נוכחות אנושית שכמו אבד עליה הכלח.
ההתייחסות לדבורים, ולחומרים כדונג וכדבש, אינה זרה לשדה האמנות העכשווית ומזוהה יותר מכל עם יוזף בויס (1921-1986), שהדבורה היא מוטיב חוזר בעבודותיו ושהשתמש תדיר בדבש ובדונג בפסליו ובמיצגיו. בויס החל להשתמש בדונג בעבודותיו בשנות ה- 50. מאחר שחש שמוסדותיה ואופן התנהלותה של החברה המודרנית המערבית הוא קר ומנוכר, הוא חיפש בעבודותיו אחר חומרים רגישים לחום, ונמשך הן לתהליכי ההמסה וההקשיה של הדונג והן למשמעות המטאפורית של ייצורו על ידי הדבורים בסביבה אורגנית "חמה". נוסף על עניינו במבנים הפיסוליים שהדבורים יוצרות, ולחשיבות הסימבולית שייחס לחומרים שהן מייצרות, התייחס בויס למודלים החברתיים המשתקפים באורח חייהן של הדבורים. הוא סבר שארגון הדבורים דומה לעקרונותיו של הסוציאליזם בכך שהמוצר הסופי הוא תוצר של שיתוף פעולה, אחווה וייצור משותף. אחד ממיצביו הידועים ביותר הוא מתקן הענק "משאבת הדבש במקום העבודה" (1977) ששאב והזרים שתי טונות של דבש בתנועה מחזורית, תוך התייחסות לרעיונות חברתיים ופוליטיים על אופן תפקודה של מערכת, כל מערכת. בהקשר זה, פלישתם של חפצי הבית הזרים שהחדירה עמרם אל הכוורת, המתנהלת כסביבת מחייה שיתופית בעל חוקיות ברורה ומדויקת, ערערה על הסדר הקיים והובילה ליצירת שיבושים והפרעות בסביבה הביתית האנושית המוכרת. ניתן להציע כי הצגתה של התערוכה בקיבוץ יד מרדכי, אחד הקיבוצים שעוברים בשנים האחרונות שינויים בעקבות תהליך הפרטת הקיבוץ, טוענת אותה במשמעות מטאפורית מיוחדת.
רווית הררי
ידיעות אחרונות, מוסף שבעה לילות, אוגוסט 2013
שירת דבורים
ורדית גרוס
"… כשהיא נסמכת על העבודה העמלנית ועל המבנים הארכיטקרטוניים המסובכים שבונות הדבורים, הכניסה עמרם אביזרים ביתיים לתוך הכוורות – מטקות, מאפרה, מברשת שיניים וכפכפים – ונתנה לזמן ולדבורים לעשות את שלהם… התוצאה המתוקה, המצמררת והמרתקת מוצגת בתערוכה "הפרעת התמוטטות המושבה". קרא עוד
בלוג פורטופליו, 17.6.13
כמו בית ששטף אותו גל סחף ענקי, טלטל ממקומם חפצים שונים והפגיש ביניהם
ראיון עם יובל סער. קרא עוד
ידיעות דרום, מדור תרבות, 24.5.13
זום זום זום
האמנית הילה עמרם השתילה חפצים אורבניים לכוורות דבורים ותיעדה את האוביקטים
שהוטמעו בחלות הדבש. תערוכה מפתיעה ביד מרדכי. קרא עוד
