התערוכה "תיירות פנים" היא פרי ביקוריהן של חמש אמניות בקיבוץ יד מרדכי, אשר הוזמנו להתייחס למפגשיהן עם מראות שונים מרחבי הקיבוץ. כמבקרות עירוניות חיצוניות התייחסו האמניות אל הקיבוץ כאל ארץ לא נודעת, ועבודותיהן אומנם מתייחסות לאתרים ולדימויים מוכרים מרחבי הקיבוץ אך מנתקות אותם מהקשרם המיידי ומעניקות להם פרשנות דמיונית חדשה. בונקר ישן שנחפר בגבעה המתנוססת מאחורי הגלריה והפך למחסן לספרים ישנים, העניק השראה ספרותית לעבודות, המתייחסות כל אחת בדרכה לעולם הדמיון והפנטזיה או לחלופין לספרי הרפתקאות לילדים. עם זאת, למרות שהדימויים הנבחרים מנותקים מסביבתם המיידית ומככבים בהרפתקה בדיונית חדשה שהעבודות משכתבות עבורם, התפקיד המקורי שגילמו בדרמה הקיבוצית ממשיך ללוות אותם, וטוען את העבודות במטענים היסטוריים מקומיים.
אחד המראות המזוהים ביותר עם קיבוץ יד מרדכי הוא האנדרטה לזכרו של מרדכי אנילביץ' (מפקד גטו ורשה שעל שמו קרוי הקיבוץ), המתנוססת בראש הגבעה שעליה ניצב מגדל המים של הקיבוץ. במלחמת העצמאות נפגע המגדל מירי פגזים, ובחורף 1949 קרס. מאז הוא ניצב נטוי על צדו במקום שבו עמד בימי הלחימה ומשמש כרקע לפסלו של אנילביץ'. ברבות השנים הפכו השניים לצמד בלתי נפרד - גוש בטון מחורר פגזים לצד פסל ברונזה מחוטב המעלה על הדעת פסלים אירופיים קלאסיים – דימוי אשר הניח את היסודות לרעיון "משואה לתקומה" שעומד בבסיס המוזיאון שהוקם בקיבוץ. למרגלות הגבעה נחפר בונקר, שבחלוף השנים שינה את ייעודו ועבר לשמש כמחסן הספרים של הקיבוץ. דלת המחסן הנמוכה שנפערה בגבעה וארובות הברזל שעדיין בוקעות מתוכה הם דימוי ציורי שנדמה כמו לקוח מספרי הרפתקאות, מעין מאורה סודית שחיים נסתרים רוחשים בה. פסלו של אנילביץ', מגדל המים ההרוס ומאורת הספרים שלמרגלות הגבעה שימשו עבור האמניות כדימויים ציוריים ומעוררי דמיון אשר הובילו ליצירתן של שלוש עבודות.
חורבות מגדל המים הנטוי שנדמה כי חיים רוחשים תחתיו במעבה האדמה שימשו כהשראה לעבודתה של ניבי אלרואי "גשמי חורף". מיקומו של המגדל בראש גבעה שסליק או בונקר נחפרו בבסיסה, עורר אותה לחקור ולחשוף את החיים הסודיים המדומיינים המתקיימים במקום, שאליו התייחסה כאל בית גידול מרובה שכבות. במיצב הכולל שולחן בית ספר, תרמיל גב ומשקפת הניבטת אל תל דמיוני הפורץ מגוש בטון הנטוי על צדו, יוצרת אלרואי ספק מעבדת מחקר ספק שיעור בהיסטוריה או בידיעת הארץ, המוקדשים למחקרו של בית הגידול. התל שנראה כנוזל סמיך המבעבע מתוך מגדל המים מעלה על הדעת את הגבעה הדומה בקיבוץ, שאוסף המונומנטים והמקומות השונים שהיא מכילה הפכו אותה לאתר זיכרון והנצחה. בכך הוא משמש כמטאפורה לתולדותיו של האתוס הציוני הנשען אף הוא על לא מעט חומרים כמוסים המזינים סיפורי ריגול, הסלקה וגבורה. על לוח שחור שנתלה מעל שולחן המחקר רשמה אלרואי בגיר נוסחאות, סכמות ושרטוטים כמו מדעיים המבקשים לבחון את מהותו של החומר המפעפע ולחקור את הגבעה שיצר. בכך היא כמו מנסה לשפוך אור על צפונותיו ולהכפיפו לתצוגה מדעית נהירה ומוכרת, המייצרת אשליה של סדר ושליטה. העבודה לא רק מבקשת לשפוך אור על החומר המבעבע מתחת לפני השטח של האתוס הציוני או הקיבוצי, אלא מקפיאה רגע שבו הנוזל המתפרץ יוצר תוואי נוף חדש ודמיוני רגע לפני שיקרוס כמגדל המים בגשמי החורף או יגלוש כחלב שנשפך, ובכך מרמזת לנוף המשתנה של הסביבה הקיבוצית.
בעבודה "אבולוציה" מתייחסת מאיה אטון לחלקו השני של אתר ההנצחה המוכר, ומציגה את פסלו האיקוני של מרדכי אנילביץ' כבן דמותו של טרזן, שבמקום רימון יד אוחז בידו של קוף. אף היא בוחרת בסיפור הרפתקאות כמקור השראה לטיפול בדימוי היסטורי, ונשענת על מחקרים המעידים על אימוץ דמותו הקולנועית של טרזן בתרבות העברית הפופולארית בראשית ימי המדינה. בספרו "טרזן בארץ הקודש" חושף חוקר התרבות הפופולארית אלי אשד כי בשנות ה-50-60 נכתבו בישראל כאלף סיפורים מקוריים בעברית על טרזן שהתפרסמו בחוברות לספרות קלה. דמותו החזקה והאתלטית של ג'וני וייסמילר, יהודי מומר שגילם את דמותו של טרזן בסרטים הוליוודיים משנות ה-30, הציתה את הדמיון בארץ והסרטים זכו לפופולאריות גדולה בקרב אנשי היישוב העברי בארץ ישראל. דמותו של טרזן המגולם על ידי יהודי בעל הישגים בולטים בספורט ובשחייה אומצה כדוגמא ליהודי החדש ששאפה התנועה הציונית ליצור בארץ: דמות חזקה, ספורטיבית וקרובה לטבע, ניגוד מושלם ליהודי הגלותי המנוון, השקדן וחיוור הפנים. כך, למשל, מתאר הסופר עמוס עוז את האהדה של דור הוריו לסרטי וייסמילר: "ההורים שלנו היו גאים מאוד על כך שג'וני וייסמילר – טרזן המקורי – הוא יהודי. הדבר הזה השתלב אצלם עם הכיסופים לתחיית יהדות השרירים של המכבים שיקומו לתחייה". בנוסף, כותב עוז על ההזדהות הרבה שעורר הגיבור ההוליוודי בקרב בני היישוב, "טרזן הוא יהודי מפני שהוא תמיד 'המעטים' ואויביו הם תמיד 'הרבים', מפני שהוא חכם-תחבולות ואויביו – חמומים ונבערים. ומפני שהוא תמיד מנצח סוף סוף, ואילו אויביו תמיד מובסים". גם דמותו של מרדכי אנילביץ' מוצגת באנדרטה לזכרו ובאתרים נוספים בקיבוץ כסוג של "יהודי חדש" – גיבור עברי מגן ולוחם, שלא בכדי פוסל בדמות הפסל דויד של מיכאלאנג'לו. בעבודתה של אטון המשלבת פיסול, רישום עפרון ורישום קיר, הופכת דמותו השרירית וחשופת החזה של אנילביץ' המשקיפה על הקיבוץ כולו לטרזן – גיבור-על קולנועי המשקיף אל הריסותיה של עיר הזקוקה למושיע. בדומה לטרזן, יצור כלאיים הנתפס כאדם בין קופים וכקוף בין בני האדם ה"מתורבתים", גם אנילביץ' הוא בן כלאיים שבין יהודי גלותי קרבן השואה לבין גיבור עברי חדש. הוא היה זר לקיבוץ בשנותיו הראשונות, אך הפך לחלק בלתי נפרד מן הנוף הקיבוצי ומסמליו כיום. אטון מפרקת את הסמל הקיבוצי למרכיביו, ומציגה אותם כשכבות נפרדות בעבודה: דמות הגיבור האוחז קוף בידו מפוסלת מבודדת מן הנוף, והנוף הופך לרישום עיפרון דחוס הממלא כליל את שטח הנייר. אלה מוצגים על רקע רישום קיר מועט קווים המאזכר נוף טרופי. בכך היא מבצעת מהלך כפול הן של חקירת פני השטח של הרישום ובחינת גבולותיו, והן של התכתבות פיסולית עם פסל הברונזה של נתן רפפורט. צבעוניותה השחורה-לבנה של העבודה משחזרת את צבעוניותן של תמונות ארכיון, הן קולנועיות והן היסטוריות, הן של סרטי טרזן בשחור-לבן והן של מגדל המים והפסל שלצדו כפי שנשמרו בארכיון הקיבוץ, ובכך כורכת יחד מיתוסים קולנועיים והיסטוריים. שם העבודה "אבולוציה" מציע ביקורת מרומזת ואירונית על מידת התפתחותה של החברה הישראלית מאז קום המדינה. דמות הגיבור העברי החזק, הכובש והשולט מוצגת כקוף אדם, אך גם כ"אחר" בתוך החברה המערבית ה"נאורה" שאליה הוא מנסה להשתייך, ובכך מעלה שאלות על מצבה הקיומי של החברה הישראלית כיום.
מחסן הספרים הישנים שימש כמקור השראה גם לעבודתה של הילה לביב, המתייחסת לז'אנר סיפורי הפנטזיה לילדים. שמה של העבודה לקוח מן הסיפור "האריה, המכשפה וארון הספרים" ומתייחס להזמנתו של מר טומנוס, יצור דמיוני שחציו אדם וחציו תיש, את הגיבורה לוסי אל מאורתו. הסיפור בורא עולם מדומיין ופלאי הנגלה מעבר לדלתו של ארון הבגדים - ממלכת נרניה הקסומה. לביב מעידה כי תחושה דומה של מאורה מסתורית התעוררה בה נוכח הדלת הנעולה הפעורה בגבעה, שאותה דמיינה כשער לממלכה קסומה המאכלסת יצורים פלאיים. בסדרת עבודות קולאז' המשלבת תצלומים עכשוויים של מחסן הספרים עם חלקי איורים מספרי הרפתקאות לילדים, היא מפיחה חיים בגבעה ובארובותיה ושוזרת בה דמויות מאוירות המגיחות ממעבה האדמה. בטכניקה פשוטה שמלאכת היד והחיבורים הגסים בין הדימויים ניכרים בה היטב, היא בוראת פנטזיה שברירית ובו זמנית מחבלת בה. עבודותיה מהלכות קסם לרגע, אך שורשי האשליה נותרים גלויים. האיורים שנסרקו מספרי ילדים והודפסו על נייר שקוף למחצה כמעט נעלמים על רקע צילומיה הצבעוניים של הגבעה, ומתפקדים כהד או כזיכרון קלוש של עולם ספרות הילדים שממנו נלקחו. יכולת ההיקסמות מעולם מסתורי וזר, כמו הטריטוריה הקיבוצית עבור האמנית, מתקיימת לצד הידיעה כי הבריחה מן המציאות אינה אפשרית באמת.
רוני קרני שואבת אף היא השראה מדימוי קשה ומעורר פליאה כאחד עבור מבקרי חוץ בקיבוץ: מבנה גן הילדים שתקרת בטון נבנתה מעליו כדי להגן עליו מפני ירי טילים באזור. המפגש בין קודקוד גג הרעפים המשולש של המבנה לבין תקרת הבטון הישרה שמעליו עובר הפשטה ומתורגם לעבודת נייר גיאומטרית ועדינה בצבעי פסטל רכים, המייצגת מציאות אזורית קשה. המפגש בין הקודקוד החד למלבן החוסם אותו מתמצת בקווים מועטים ובשפה צורנית וחומרית מינימליסטית את חוסר היכולת להתרומם מעל המציאות הקיומית באזור – מציאות של איום בטחוני מתמיד וחשש קיומי שביטוייה האדריכליים בולטים במיוחד בקיבוץ, אך היא מלווה את החיים בארץ באופן כללי. בשפתה המופשטת והמעודנת מנסה קרני לנסח אלטרנטיבה קיומית לדימוי האלים והכוחני שבחרה. פיסות הנייר המרכיבות את הצורות הגיאומטריות הפשוטות יוצרות כעין פאזל, ופעולת סידורן על הקיר מבטאת ניסיון נואש לארגון מחדש של המציאות המקומית או לייצר אשליה של שליטה. פעולת ארגונם של חלקי הפאזל על הקיר מזכירה משחק ילדים שאולי יש בו נחמה, אך הניסיון להמריא אל מחוזות רחוקים נתקל בתקרת בטון המבטלת כל אפשרות לאסקפיזם.
בקיץ האחרון נבנו חומות בטון גבוהות סביב גן הילדים בקיבוץ, המשלימות את מיגונו של המבנה, וגלי ים ושמים כחולים נצבעו עליהן בניסיון לרכך את המראה הקשה. עדן בנט שואבת השראה מן הנוף הציורי תרתי משמע, שבסמוך אליו ניצבת בריכת נוי, ועבודתה מתאפיינת באסתטיקה של חיקויים חומריים המנסים לברוא מציאות פסטורלית חלופית. מחפצים שהושלכו ונאספו על ידה ומחומרים זולים ופשוטים היא בונה הצעה למקפצה הניצבת מעל בריכה, אתר המזוהה עם חופשה ונופש ועם הפוגה מן המציאות היומיומית. אך העבודה אינה מתאמצת לייצר אשליה מלאה. ייצוג המים שטוח כציור הקיר על חומת הבטון, והשאיפה לקפוץ מעל גבולות המציאות המוכרת ולצלול למעמקים - ולו מטפוריים - כרוכה בסכנת התנפצות אל רצפת הגלריה או אל קרקע המציאות. ההתייחסות לדימוי המים כמייצג אפשרות למציאות טובה יותר נטענת בכפל משמעות נוכח ההיסטוריה של הקיבוץ. בשנותיו הראשונות שכן הקיבוץ על מצוק ליד העיר נתניה וזכה לשם "מצפה הים", שאותו אולצו חברי הקיבוץ לשנות על פי צו התנועה ובשם פעולת ההנצחה.ב- 1943 הוקצה לקיבוץ שטח גדול יותר במיקומו הנוכחי, המהווה השלמה למפעל ההתיישבות בנגב המערבי, והוא נקרא על שמו של מרדכי אנילביץ', חניך תנועת השומר הצעיר. ייתכן כי הפער בין שמו המקורי של הקיבוץ לשמו הנוכחי, מציעה בנט, מייצג פער בין חלום למציאות, בין החברה הקיבוצית האוטופית שאמורה היתה לקום במקום לבין תהליך ההפרטה הכואב שעברה בשנים האחרונות.
רווית הררי
ידיעות דרום, 30.1.15
בין אנילביץ' לווייסמילר
האמנית הפלסטית מאיה אטון התבוננה בפסלו המיתולוגי של מרדכי אנילביץ' ונזכרה בדמותו המסוקסת של ג'וני וייסמילר, הלא הוא טרזן האגדי. זאת ועוד בדנה גלריה לאמנות
קרא עוד
