טריטוריות של המתנה

בתערוכת היחיד הראשונה של אסף שושן בישראל, טריטוריות של המתנה, מוצגים תצלומים ועבודות וידאו שצולמו באזורים שונים בדרום הארץ, ועוסקים בקשר שבין הטריטוריה המדברית לקבוצות אוכלוסייה שונות החיות בה. שושן, צלם ישראלי המחלק את זמנו בעשור האחרון בין פריס לישראל, מצלם נופים גיאוגרפיים ואנושיים ברחבי הארץ ומייצר אוסף דימויים המתייחסים הן לביוגרפיה האישית שלו כמי שגדל בנגב, והן למציאות החברתית והפוליטית במקום. המדבר החוזר בתצלומיו משמש כמעין שטח הפקר בעל חוקים משלו, שקבוצות של נוודים, פליטים ומהגרים נעות ונדות בו. זהו מעין אזור ביניים, פסטורלי אך צחיח, שכפרי בדואים לא מוכרים, אוכלוסיות פליטים, שטחי אימון ומחנות צבאיים מתקיימים בו אלה לצד אלה, ומנסחים בעצם קיומם המשותף והכמעט-סוריאליסטי שאלות על מצבן הפוליטי, הפסיכולוגי והרגשי של אוכלוסיות אלה ועל יחסי הכוחות המתקיימים ביניהן. השם טריטוריות של המתנה מתייחס לעבודתו של ההיסטוריון לורן וידאל מאוניברסיטת לה-רושל בצרפת. וידאל חוקר אוכלוסיות בתנועה (מהגרים, פליטים, נוודים וכו') ואת התחנות הפיזיות בדרכן, שאותן הוא מתאר כמרחבים שבהם מתקיים מצב קיומי של ציפייה אל הלא נודע. זוהי מציאות הנוצרת במרחבים מסוימים (כגון מחנה פליטים, סירה של מהגרים, מחנות מעצר או אפילו תחנות מעבר גבול) המתאפיינים בתנאים חברתיים, ארגוניים, חוקיים וגם נפשיים שונים מהותית מאלה המתקיימים בחברה אזרחית ״מתוקנת״. על אף שהחברה המודרנית מתאפיינת במוביליות גבוהה, טוען וידאל, הרי שהיא מורכבת מאוסף של זמני המתנה המייצרים מקומות המכילים את אותן אוכלוסיות בתנועה.

התצלומים בתערוכה טעונים קונפליקט פנימי, ולא פעם מתגלה פער בין מה שנראה כחיזיון קסום לבין נושאי הצילום הטעונים, בין היופי והפיתוי שעל פני השטח לבין האיום והסכנה הרוחשים תחתם. כך למשל, צילומי הלילה שלו מצטיינים באווירה אינטימית ומפתה והילת אור מרככת עוטפת בהם את ההתרחשויות. אוהליו של המחנה הצבאי שבמרכז אחד התצלומים ("שדה בוקר", 2004) נראים כאוהלי קרקס בחושך, ורק מבט נוסף מגלה ביניהם את הג'יפים הצבאיים ואת גדרות התיל העוטפות אותם; אנטנות המתנוססות בשטח צבאי מגודר ושמור מוארות בלילה באור נגוהות ונראות כמונומנט אדריכלי מרהיב ("נקודת ציון 130-59/58", 2007). בצילום אחר ("ללא כותרת", מתוך הסדרה מגרש משחקים, 2011) נראה נוף מדברי פסטורלי, ארץ שחמוקיה משתפלים בחושניות אך צל שחור מקדיר את שמיה. מבט נוסף בצילום מגלה במרכזו מבנים זעירים המשמשים כמטרות צבאיות ואת סימני הרכב הצבאי החורשים את החול בדרך אליהן ומהן, וחושפים את הנוף הקסום כשטח אימונים צבאי. תצלומיו של שושן עוסקים גם במתח שבמפגש בין האדם לטבע. במפגש זה מופיעים פעמים רבות מבנים מעשה ידי אדם הנטועים בנוף כסימנים זרים, כאותן מטרות צבאיות או אוהלים צבאיים, שלא ברור אם הם המאיימים או המאוימים.

לצד התצלומים מוצגות בתערוכה עבודות וידאו הנראות כתמונות סטילס, שתנועת הדמויות האנושיות בהן מייצגת מצב קיומי סטאטי. נראה כי התנועה הקבועה והמתמשכת הנמתחת לאורך כל הוידיאו ללא שינוי משמשת ככלי לתיאור מצבים שאין בהם תוחלת או שאין מהם מוצא. בעבודה שצילם באחד מכפרי הבדואים הלא מוכרים בדרום ("כפר לא ידוע", 2007, 8:32 דקות) נראים נערים וגברים בדואים נכנסים לאוהל נוודים שחור, נעלמים במעמקיו ואיש אינו יוצא. החזרה הסיזיפית האינסופית על פעולת הכניסה לאוהל מדגישה את חוסר האונים ואת חוסר התוחלת במצבה של אוכלוסיה זו, נוודים שאולצו לוותר על חיי הנדודים ולהתיישב ביישוב קבע. אוהל הבד, מקום התכנסות וסמל תרבותי, הופך לחור שחור חסר תחתית, באר עמוקה ובולענית שאין ממנה מוצא. באופן דומה, בעבודת הוידיאו "טא'אבן" (2010, 5:31 דקות), שצולמה בוואדי סמוך לגבול ישראל-מצרים, נראה גבר שחור צעיר רץ על רקע נוף מדברי מבלי להתקדם, עד שהוא נעלם בעלטת היום המחשיך. טא'אבן, פליט סודני, אינו מצליח להתרחק מן הנוף שמאחוריו. על אף המאמץ המתמשך, ועל אף הזמן החולף והתנועה הבלתי פוסקת, לא עולה בידו לשנות את מצבו, להגיע ליעד כלשהו או להיחלץ מן המקום שבו הוא נמצא, עד שהוא נבלע בחשכת הלילה. הוידיאו מתחיל באור יום ומסתיים בחושך, והקול היחיד הנשמע ברקע הוא הלמות לבו של הרץ. במרכזה של עבודת וידיאו נוספת ("עמנואל, תרזה ואדם", 2010-2012) ניצבים פורטרטים של פליטים סודנים שצולמו במקור כתמונות סטילס, שפניהם הולכים ומתכהים עד שתוויהם משתנים בהדרגה לבלי היכר. עבודת העריכה חושפת למעשה את רצף אפשרויות הצגת הדימוי הגלומות בסרט הצילום. גוני האפור הרכים של צילומי הפורטרט הולכים ומתקדרים והופכים לשחור ולבן קונטרסטיים שמרחיקים את מושאי הצילום מן הצופה ורומזים על מצב נפשי משתנה.

שושן מצלם במקום שבו גדל – דרום הארץ – אולם עבודתו רחוקה מלהיות מקומית. הארץ המובטחת שבה מוצבת מצלמתו היא נקודת מוצא לניסוח רעיון אוניברסאלי כללי על מצב האדם. עבודתו מעלה שאלות לגבי המציאות הפסיכולוגית והרגשית של החיים בארץ, לגבי תחושת הזרות וחוסר השייכות של מי שמחלק את חייו בין שני בתים, ושל אדם, כל אדם, המודע לארעיות ולזמניות של חייו בעולם.

רווית הררי

הארץ, מוסף גלריה, 11.7.2012

האמן אסף שושן עובר כל גבול

הוא חי בפאריס ומצלם בנגב, אבל זה רק אחד הביטויים של יחסי המשיכה-דחייה בין האמן אסף שושן ומולדתו, שבה הוא מציג כעת תערוכת יחיד ראשונה. קרא עוד

ידיעות דרום, מדור תרבות, 13.7.2012

פוטו אופ

במלאת שבע שנים להתנתקות מגוש קטיף, תוצג בגלריה דנה שבקיבוץ יד מרדכי תערוכת היחיד של הצלם אסף שושן, ממפוני ימית, "טריטוריות של המתנה", העוסקת בקשר שבין הטריטוריה הדרומית לבין החומר האנושי
קרא עוד