"הממלכה" מזמנת הצצה אל עולמו הפנטסטי והמורכב חומרית ורעיונית של אבינועם שטרנהיים, אמן פלסטי היוצר בעיקר בפיסול ובציור, אך פועל גם בתחום המוסיקה. בעבודותיו הפיסוליות שטרנהיים משלב אנרגיות חייתיות של מוסיקה עם עולם דימויים המושפע מתרבויות שבטיות פגאניות כמו גם מפנטזיות של סרטי אימה ומדע בדיוני. בתערוכה זו הוא משלב לראשונה בין פסליו המכושפים לבין הדפסות צבע חדשות של ציוריו מתוך סדרת "קלפי המסדר". "קלפי המסדר" – או הקלפים הפסיכוסופיים – הוא פרויקט פילוסופי ואמנותי פרי שיתוף פעולה בין שטרנהיים לבין הפילוסוף מנחם גולדברג, המשתמש במודל של קלפי טארוט כדי לייצר נקודות מגע בין תוכן אישי ומושגים פילוסופים. בעוד שטרנהיים יצר רישומים המתייחסים לרגעי מפתח ולרעיונות המלווים את תהליכי היצירה והחיים, כתב גולדברג טקסטים פילוסופיים ממוקדים המתייחסים לרישומים. הקלפים הפסיכוסופיים מתייחסים לארבעת ענפי המטאפיזיקה (קיום, הכרה, מוסר, אסתטיקה) והם נוצרו כדי להניע את פעולות היצירה, הדמיון והמחשבה. מאחר שמבנה חבילת "קלפי המסדר" דומה למבנה של קלפי טארוט רגילים, הם מאפשרים להניע שיחה אישית, בלתי צפויה, מפתיעה וחיה (גם) מול עבודות אמנות ופותחים מרחב מחשבה פרשני ומשחקי של משמעויות ותובנות – בדומה לקריאה בקלפי טארוט. גם השימוש בקלפי המסדר דומה לשימוש בקלפי טארוט רגילים, כלומר חופשי ונתון להתנסות ולשימוש.
בדומה לקלפי הטארוט, גם "קלפי המסדר" מציגים מעין סיפור מסע, עם עליות ומורדות ורגעים מיוחדים ומשותפים. כאמור, ארבע חבילות הקלפים מתייחסות לארבעת הענפים המטאפיזיים של הפילוסופיה, במקום החלוקה הנפוצה בטארוט על פי ארבעת היסודות. סדרת הנוצות מתייחסת לתורת היש (הקיום), סדרת הידיים מתייחסת לתורת ההכרה (עוסקת בידיעה), סדרת העיניים מתייחסת לתורת המוסר (או עוסקת בערכים ובפעולה) וסדרת התודעה מתייחסת לאסתטיקה ועוסקת בתפיסה חושית ורגשית. התערוכה "הממלכה" פורסת הדפסות צבע על גבי לוחות עץ של בני משפחת המלוכה בכל אחת מארבע הסדרות – אביר, נסיך, מלך ומלכה. לצדם מוצגים כמה מפסליו של שטרנהיים הבוראים יחד תמונת עולם סוריאליסטית ומיסטית ומדגימים את התנועה המגולמת בעבודותיו בין הנמוך לגבוה, בין חומר ורוח.
פסליו של שטרנהיים עשויים מאובייקטים שהוא מוצא ברחוב, שאריות חומרים וחפצים זרוקים שאיבדו את מקומם בעולם וננטשו. על אף שהם מולחמים ומותכים זה בזה, הם שומרים על זהותם המקורית או על חומריותם המקורית. שטרנהיים מעיד כי בתהליך זה הוא מתנהל כאספן מזכרות, שכמו מאמץ את האובייקטים ומחיה אותם מחדש: "חשוב לי לטעון אותם בשימושיות מסדר מדומיין, בפונקציונאליות מופרכת, למצוא להם ולי מקום בעולם, להיות ממשיים", הוא כותב. השימוש במה שנתון וקבוע הוא עוגן שנוטע את העבודות בעולם קונקרטי וספציפי, בעולם החיים היומיומי. אולם העבודות עצמן בוראות פנטזיה, מציאות חלופית וחלומית. הקונקרטי משמש כמצע ליצירת אגדות חדשות וסמלים אוניברסאליים, ובונה עולם פנימי עשיר, מכיל ומגונן מפני המציאות המקיפה אותו.
העיסוק בשארית החומר קשור לעידן השפע הצרכני, שמייצר עודפות של זבל ותחושה של סף קריסה תחת העומס החומרי והוויזואלי. מתוך תחושת דחיפות והישרדות שטרנהיים מייצר מטמורפוזות המעניקות כבוד לחומרים עצמם ומתירות להם להישאר מה שהם בכדי להפוך לאובייקט חדש. תהליך העבודה שלו מונע מתוך ניסיון ליצור אינטימיות עם החומר, לחשוף את הפוטנציאל הטמון בו דרך צורה חדשה שהוא יכול ללבוש בכדי ליצור מחדש סביבה פוסט-אנושית ופוסט-אפוקליפטית. עם זאת עבודותיו מכירות בהתפתחות הטכנולוגית והמדעית, מכירות בפלסטיק, בטלוויזיה, באינטרנט בעודפות ובחוסר התוחלת של הדימוי. הן מבקשות לחזור לתמימות ילדותית של משחק וסקרנות, ולאו דווקא לעולם קדמון ו"טבעי". בדומה לקלפים הפסיכוסופיים, עבודותיו נענות לחומרים העכשוויים, נובעות מהם וחוגגות יחד איתם, מבקשות למצות את פוטנציאל התקופה ולעמוד בפתח של מה שעומד לבוא.
רווית הררי
