המיצב תלוי המקום "היתלות" מציג מערך עבודות חדשות במגוון סוגי מדיה, המתפקדות יחד כמעין גן פסלים מקומי, המורכב מחומרים חיים (כמו חלקי גוף של אדם וחיה), ומחומרים דוממים (עץ, נר, מטריה, מקל הליכה). חומרי הפיסול השונים נקשרים ומוצמדים זה לזה ויוצרים יחד מערכי פיסול חדשים, ששורשיהם נטועים בעבודות פיסול מהמרחב הישראלי, תוך ניסוח מתח מתמיד בין כמיהה להתנוססות ולהתרוממות לבין הצורך במשען ובתמיכה.
נקודת המוצא בעבודותיו של דניאל קאפ היא תמיד גופנית. עבודותיו נעות בין תצלומי סטילס ווידאו של פעולות גופניות שהוא מבצע, לבין פיסול המשלב ייצוגי גוף שונים. הוא מפגיש בין גוף חי לגופים דוממים, ומייצר דימויים שהנוכחות הגופנית המרכזית בהם מגיעה למצבי קצה, שעה שהיא שואפת לאיזון או להתרוממות אך נתונה במתח רב ומגלמת בתוכה גם כאב. העבודות בתערוכה נוצרו בשנה וחצי האחרונות – תקופה שבה נפרד האמן מאביו שנפטר ממחלה, לצד האירועים הקשים שטלטלו ועדיין מטלטלים את הארץ – והן מוהלות אבל אישי ופרטי באבל קולקטיבי ונעות בין הרגשי, הרוחני והפוליטי.
בסדרת הצילומים "היתלות" קאפ מצלם עצמו קשור בקצות אנדרטאות ופסלי חוץ, מצמיד את גופו אליהם בחבלי העמסה (ראצ'טים). הוא מתייחס לפיסול גברי, מאסיבי ומונומנטלי מברזל חלוד, שרווח במרחב הישראלי החל משנות ה-60, ובוחר בשלושה פסלי פלדה מונומנטליים בירושלים ("שלוש הדתות", יגאל תומרקין; "מעגלים", מנשה קדישמן (1977), "הברות", יחיאל שמי (1982)), כמו מבקש להיאחז בקרקע תרבותית יציבה. גופו הצעיר והפגיע של קאפ כבול לפסלים, דומם ורפוי, משתלב בהיגיון הפיסולי של כל פסל ונטמע בו, אך מעלה על הדעת קרבן הנקשר למזבח, את רעיון העקדה התנכ"י ומחשבות על יחסי אבות ובנים, אבות רוחניים ותרבותיים לצד אביו הפרטי של האמן, אשר נפטר לפני שנה.
עבודת הוידאו "פרוטומה (גיחזי)" מתנהגת כפסל חסר חומר וגוף, למרות היותה אנושית ואישית מאוד. בעבודה מופיע אביו של האמן בקומפוזיציה המזכירה את פסלו האבוד והנשכח של יחיאל שמי, גיחזי. פסל, אשר אבד בעת פינוי בית הערבה, ומתקיים דרך זוג תשלילים בארכיון המתעדים את יצירתו המוקדמת של שמי, עת פיסל בהשראת הפיסול הכנעני בחצרו של דנציגר. בעוד שהכנעניים נטו לפסל דמויות תנ"כיות הרואיות, שמי בחר בגיחזי – דמות תנ"כית שולית, אנטי-גיבור תנכ"י – כסוג של מרד בערכי הפיסול הכנעני. עבודת הוידאו המוקרנת בהקרנה מחזורית, מבוסס על צילום אביו של קאפ כשנה לפני מותו. למעשה, זהו הצילום האחרון שלו בעבודת אמנות של בנו. דיוקן האב מצולם על מעין פרוטומה מאבן גיר במנח זהה לדמות המפוסלת, ומקל ההליכה שלו הוארך עד שנדמה כי הפסל מרחף באוויר. בתרבות המערבית צורת הפרוטומה ייצגה פיסול של מנהיגים, אך על גבי המעמד המצולם בעבודת הודיאו מופיעה דמות פרטית, אנונימית לצופה, אסייתית למראה, מבטה פגיע, ומקל ההליכה התומך בה בחולייה נדמה למקל של רועה צאן כנעני.
בפסלים "תן זהוב" ו"אנפה אפורה" קאפ משתמש בגפיים של חיות מקומיות, ומאריך אותן בעזרת עצמים דוממים לכדי מערכות פיסול צרות וארוכות השואפות מעלה; מעין אנדרטאות דקיקות ופגיעות, סוריאליסטיות למראה, המבוססות על הרחבת גופים של חיות ארצישראליות נפוצות, ועל ניגודים ומתחים פיסוליים פנימיים בין איבריהן השונים. המטריה השחורה שנוספה לרגל התן הזהוב היא לא רק אובייקט טעון תרבותית ובעל קונוטציות קולנועיות, אלא חפץ המקיים סתירה פנימית בין שבריריות וארעיות לבין השאיפה להגן ולסוכך. בראש המטריה דולק נר לבן. טיפות השעווה הנוטפות ממנו על גבי המטריה מחליפות את טיפות גשם מדומיינות, ויוצרות חיבור בין אש למים. בפסל השני נוצקה רגלה הדקיקה של אנפה אפורה בברונזה, בתהליך יקר ומורכב שהופך את האיבר המת למעין תכשיט זהוב, ואת המוות ליופי. רגל הברונזה שהוארכה עוד ועוד עד שהיא פוגשת קורה בתקרת הגלריה - כמו היתה עמוד תמיכה שאין ביכולתו לתמוך באמת – אוחזת במקל ההליכה המקורי של אביו של קאפ, שנתמך בו בשנותיו האחרונות.
פסל הקיר "צירים" המפוסל בעץ אלון נראה ספק כמו צלב ספק כמו מפגש בין שני צירים – ציר אופקי וציר אנכי – שכל אחד מהם מורכב משורת ראשים מוכפלים המבוססים על סריקת תלת ממד של פני האמן. חזרתיות הדימוי לאורך הצירים יוצרת מחווה גופנית של תנודות "כן" ו"לא", של הנהון ושלילה, המבטאת את התנועה הפנימית המלווה כל קבלת החלטה, כל התלבטות או בחירה. נדמה שהפסל מנציח סוג של ספק פנימי מתמיד דרך יצירת שובל של תנודות ראש. בנוסף, הכפלת הראש יוצרת מעין קהל של ראשים; התנועה האישית הופכת קבוצתית, כשם שהעצב הפרטי נמהל בזה הקולקטיבי.
'גן הפסלים' המקומי, המוצג במיצב 'היתלות' נטוע בקרקע של האמנות והמרחב הישראלי אך שואף להתגבהות ולהתנוססות כלפי מעלה, מנסח כמיהה להתרוממות רוחנית דרך החומר. דרך גוף האמן וְגַפֵּי החיות, קאפ מנסה להיתלות ולהתעלות בו זמנית. הגוף השברירי כמו נאחז בחומר, מבקש למצוא בו נחמה ומשען.
אוצרת: רווית הררי
התערוכה התאפשרה בתמיכת - מועצת הפיס לתרבות ולאמנות והקרן ArtNow
דנה גלריה לאמנות נתמכת על ידי משרד התרבות והספורט ומנהלת תקומה
צילומי הצבה: דניאל חנוך
