תערוכת היחיד של יונתן גולדמן, "הגבול המערבי", מסכמת תהליך יצירה ועבודה של שנה. במרכז התערוכה מסע ימי תיעודי-בדיוני שאליו יצא גולדמן על גבי רפסודה שבנה במו ידיו, המתועד בעבודת וידיאו, ולצדה מיצב ועבודות רישום על גבי מפות מטופלות. הרעיון לפרויקט נבט בעקבות ההזמנה להציג בדנה גלריה לאמנות בקיבוץ יד מרדכי. הסיפור ההיסטורי של הקיבוץ, שעלה על הקרקע בשנת 1936 כגרעין שנקרא "מצפה הים" באזור העיר נתניה, ועבר בשנת 1943 אל מיקומו הנוכחי על גבול רצועת עזה בשל אילוצי שטח, הצית את דמיונו של גולדמן. כך נולד הרעיון של קיום מסע ימי, אישי ופוליטי, לאורך קו החוף של ישראל, המשמש מצד אחד כאזור נופש ובילוי, ומצד שני כגבול הגיאוגרפי הטבעי היחיד של ישראל, הגבול היחיד שאינו ניתן למיקוח או לשינוי.
במשך חודשים ארוכים בנה גולדמן במו ידיו רפסודה גדולה מחלקי עצים ממוחזרים, חביות פלסטיק משומשות ומפרש בד, ויצא אל הים. לבניית הרפסודה קדם תחקיר מעמיק על בניית כלי שיט עכשוויים, שלקח בחשבון את תוואי החוף ואת נתוני האקלים בישראל. במהלך התחקיר ערך גולדמן חישובים מדוקדקים של כיווני האוויר ושל תנאי הרוח בחופים מערביים, בחן סוגי מפרשים שונים שיגיבו בצורה הטובה ביותר לרוחות המנשבות לחופי ישראל, שקל את כושר הציפה של חומרי בנייה שונים, ובנה דגמים שונים של רפסודות אפשריות טרם בנייתה של הרפסודה המתאימה בגודל אמיתי. התוצאה היא אובייקט פיסולי מורכב ורב פרטים המתפקד גם ככלי שיט פונקציונאלי ועמיד, המסוגל לשרוד הפלגה בים הפתוח.
כחלק מעניינו בתהליכים מדעיים בעבודות האמנות שלו, ביצע גולדמן במהלך ההפלגה פעולות סמי-מדעיות במעין מעבדה מאולתרת שבנה על סיפון הרפסודה לגידול ולהצמחת "עוברי הרים" – ישויות דמיוניות שהומצאו במעבדתו האמנותית. דימויי הרים צפים ונטולי משקל החלו להופיע בציוריו של גולדמן בשנת 2013 כנוף בראשיתי, ערטילאי וממשי גם יחד. במיצב שהציג בתערוכת היחיד שלו L.A.N.D במוזיאון ווילפריד ישראל בקיבוץ הזורע (2014), לבשו ההרים לראשונה צורה תלת ממדית. בתערוכה נכלל מיצב הנדמה למעבדה חשוכה, שבה הוצגו עוברי ההרים כשהם צפים בצנצנות זכוכית בתוך נוזל ירוק טורקיז, מוזנים, לכאורה, על ידי פסקול המבוסס על הקלטת פעולות מחזוריות מהטבע. לבם המואר של גבישי ההרים פועם לקצב צלילי הפסקול, "עד שיצמחו ויגדלו להיות יבשות עצמאיות" תיאר אז. המעבדה מהווה עבור גולדמן סביבת עבודה טבעית שאליה נחשף מילדות, בשל עיסוקה של אמו במחקר ביולוגי ואקולוגי. היא מלווה אותו עוד מתערוכת גמר לימודיו, ומהווה עבורו לא רק סביבה פיסולית מרתקת, כי אם מרחב של ניסוי ויצירה בחומרים שונים. בתערוכה "הגבול המערבי" פיתח גולדמן את הרעיון, ויצא לשתול את עוברי ההרים במעמקי הים לאורך חופי ישראל, במעין תקווה נואלת אך מלאת תום וחן לממש את הפוטנציאל הגלום בהם ולגדל מהם יבשות חדשות.
עבודת הוידיאו מציגה את גולדמן בתפקיד של ספק שורד, ספק מדען. הוא מלהטט בין התפקידים השונים, כשם שהסרט נע בוירטואוזיות בין עולם הקולנוע לעולם האמנות, שואב השראה מכאן ומכאן. לעתים נראה הסרט כיצירה קולנועית לכל דבר - סרט בדיוני, כמעט עלילתי, המצולם לעילא, שגיבורו נראה כרובינזון קרוזו חשוף גוו וצרוב שמש. לרגעים הוא שב להיות עבודת וידיאו המתעדת פעולות פיסוליות ופרפורמטיביות מורכבות. גולדמן נראה בסרט כשהוא קושר חבלים, מותח מפרש ומבצע במיומנות פעולות השטה שונות על סיפון הרפסודה, לצד פעולות שהוא מקיים כחוקר וכאלכימאי: הוא פורש מפות ימיות, מסמן בהן אזורי חיפוש ומסלולי שיט, מחשב חישובים, רושם רישומים, מרוקן וממלא מבחנות וכלי זכוכית בנוזלים שונים, ולבסוף צולל אל מתחת למים בגוו חשוף ושותל את "עוברי ההרים" במעמקי הים. התוצאה היא סרט רומנטי ופוליטי כאחד, המגלם את האפשרות הבדיונית של זריעה וגידול של פיסות אדמה, אולי של יבשה חלופית שתייצר אלטרנטיבה קיומית חדשה לחיים באזור, או לפחות הרחבה של הקיימת. הוא מציע לכאורה חלופה אופטימית ומלאת תום, אך מיקומה לאורך חופי ישראל מעלה מחשבות על נדודים, על מאבקים טריטוריאליים, על חציית גבולות, על אזורי קונפליקט ומחירי החיים בהם ובעיקר על השאיפה להיחלץ מהם.
רווית הררי
הגבול המערבי, 2015, וידאו, 10:39 דקות
