חורשה // שי אריק
התערוכה מוצגת בדנה גלריה לאמנות בין התאריכים 13.12.25-26.2.26
עם שובו של שי אריק לישראל, לאחר עשור של מגורים, לימודים ויצירה בניו יורק, נוצר מפגש מחודש עם הצומח הארץ-ישראלי: חלקי עלים, קוצים, גבעולים שבירים, זרדים ושאריות עונתיות שאסף בדרכו אל הסטודיו החלו לתפוס מקום מרכזי בפרקטיקה האמנותית שלו. מאז, עיקר עיסוקו נע סביב חומרים מן הטבע – עדינים, מתכלים, מקומיים – המשמשים כנקודת מוצא לפיתוח עבודות צילום, פיסול ומיצבים קינטיים. במצב זה, רגע לפני התפוררות, אריק מעניק להם חיים נוספים. הוא הופך אותם לעבודות אמנות עדינות ושבריריות, וחושף את היופי הטבעי הטמון בהם.
בתערוכתו החדשה בדנה גלריה לאמנות אריק מייצר מערך של עבודות צילום ופיסול קינטי מחומרי טבע מקומיים. בחורשה שברא דרים זה לצד זה ענפי אקליפטוס, עצי ברוש ומחטי אורנים. החומר הצמחי אינו רק סמן צורני בעבודותיו, אלא גם מנוע רגשי ופואטי: הוא מגיב לזמן, נושא עדות לאובדן ולשבריריות - אך מייצג גם מחזוריות של צמיחה מחודשת, ומתקיים על קו התפר שבין טבע לאדם ובין מציאות לזיכרון. בעזרת מנגנונים מכאניים פשוטים המייצרים תנועה עדינה ומחזורית, עוברים חלקי הצמחים בעבודותיו של אריק האנשה, כמו רוטטים בחיפוש אחר מגע וקרבה, תוך שהם מתייחסים לנוף שמתוכו נאספו. אריק מעניק להם התנהגויות אנושיות בעלות אופי שונה, הנובעות מתכונותיו ומצורתו של כל צמח. במרכז הבמה ניצב עץ אקליפטוס כמעט עירום מעלים. עלה בודד כמו "נושר" מן העץ וחוזר אליו. נושר וחוזר שוב ושוב; מייצר מחזור מתמשך של פרידה וחזרה, של קמילה ותחיה. שני ברושים מסתחררים סביב עצמם בקצהו של שביל שחור החרוץ בבמה הלבנה, מעלים על הדעת את שלל המשמעויות הסמליות שנקשרו בברוש באמנות הישראלית – מצד אחד סמל של אבל ומוות בזיכרון הקולקטיבי, מצד שני ייצוג של עמידות וחוזק. אך הברושים ב"חורשה" של שי אריק מכמירי לב ומעלים חיוך: הם מחוללים סביב עצמם בתנועה מעגלית, גמלונית, ענפיהם נושקים זה לזה, כמו מנסים להתנער מתפקידם המסורתי כמסמני גבול או אובדן, ומבקשים פשוט לחולל ולהתקרב. גם צמד עלי אקליפטוס סמוכים רוטטים מעלה ומטה בתנועה המייצרת חיכוך עדין, המעלה על הדעת התלטפות; שני עלים נוספים, שכמו החליפו ביניהם את ליבותיהם, חגים על הקיר בתקתוק אינסופי הקוצב את הזמן, מייצגים מחזוריות אינסופית של צמיחה וקמילה. אריק יוצר יחסים חדשים בין חלקי הצמחים ב"חורשה" שברא, מבקש לבטא מנעד של מחוות רגשיות שונות, בהן השאיפה למגע ולקרבה.
"העבודה עם חומרי הצומח עבורי היא גם דרך לגעת בזהות מקומית" מוסיף שי אריק, "בחיים המתקיימים במתח המתמיד שבין קביעות לשבר, בין אדמה למיתוס". מחזוריות הטבע אינה רק מוטיב צורני בעבודות – היא ליבתן הקונספטואלית. בתנועה המתמשכת של העלה הנושר מן העץ וחוזר אליו, של הגבעול המתגבה מעלה ואז שב ומתקפל תחתיו, של הברושים החגים על צירם, מתגלמת גם תנועה מטאפורית של שיקום ושל הישרדות – ניסיון תמידי להיאחז מחדש בקרקע, לבנות מתוך שבר, לצמוח מתוך החרבה. לשאוף לקרבה.
רווית הררי
התערוכה הופקה בשיתוף הקרן הקימת לישראל.
התערוכה התאפשרה בזכות תמיכת קרן רבינוביץ׳.
